ביקור ביריד הספרים הבין לאומי, פעם

אתמול נסעתי לטייל בירושלים. לנוח, כמו שאמר בעלי. נסעתי לבד לבד, אםלא להחשיב את התינוק התורן (במנשא). העיר רועשת כמו תמיד, כשרגילים לשקט של הישוב, זה מהמםומפליא כל פעם מחדש – לאן ממהרים כל האנשים הללו בהמוניהם, איך הם חיים יום - יוםבכזאת המולה? התינוק נרדם באוטובוס וישן כל הדרך, אך התעורר ברגע שהאוטובוס נעצר.מיד כשיצאתי מתחנה מרכזית, פגשתי חנות עם כל מיני דברים קטנים וקניתי לי כמה זוגותגרביים וכמה מטפחות חדשות בצבעים עליזים. אני אוהבת לקנות גרביים – אין צורך למדודאותם ותמיד הם צבעוניים ונחמדים  כאלה. אחרכך נזכרתי שהסיבה ה"רשמית" לנסיעתי היא ביקור ביריד ספרים בינלאומישמתקיים בבנייני האומה כל שנתיים למשך שבוע ימים. ובכן החלטתי לא"לבזבז" את הזמן על כל מיני חנויות של תחפושות ואביזרי פורים שקרצו לי,אלא לנצל את רובו לביקור יסודי ומהנה ביריד, לא כדי לקנות דווקא, אלא בעיקר בשבילהחוויה ו"התענוג האישי שלי". (לא שחשבתי שאני אצא משם בלי אף ספר, אבלהקנייה לא הייתה העיקר). הלכתי, אפוא, ישירות לבניני האומה. אוריאל ישב עלי בשקט,אבל ידעתי שבקרוב הוא ירצה לינוק ולכן מיד כשנכנסתי לקחתי את תוכנית היריד במטרהלמצוא איזו הרצאה נחמדה ולשבת שם ברוגע. באמת עמדה להתחיל הרצאה באולם דולצ'ין ב' –הסופרת צרויה שלו תשוחח על תרגומי הספרים שלה לשפות זרות, רב שיח עם מוציאים לאורשל נחמד. הבעיה היחידה -  אנגלית! ההרצאהתתקיים בשפה האנגלית שאינני חזקה בה כלל ועיקר. עודני מתלבטת, חיפשתי את המקום.בדרך הצצתי לאולם דולצ'ין א' הסמוך וראית שגם שם מתארגן אירוע כלשהו, אך שם כולםעדיין הסתובבו וארגנו, ולכן המשכתי למפגש עם צרויה שלו, כפי שנתכוונתי מלכתחילה.שמה המפגש כבר התחיל, הסופרת דיברה באנגלית רהוטה, אך איטית, כך שהבנתי את דבריה.היא הזכירה את העובדה שהיא סופרת איטית ותרגומי ספריה נותנים לה הרגשה שהיא כתבההרבה ספרים, אחר כך היא דיברה על בעיות בתרגום ספרים – השמטות קטעי טקסט ללאהסכמה, תחושה של איבוד שליטה על משמעויות הרצויות. בנוסף היא הקריאה קטע מתוך ספרהבשם "תרה" ולאחר מכן אותו קטע הוקרא בספות שונות, צרפתית, הולנדית וכו'.לא כל כך הבנתי את הרעיון שעמד מאחורי הקראה זו, הרי לא הקהל ולא הסופרת הבינו אתהנקרא בשפות האחרות. בינתיים התינוק אכל ושבע והחליט שגם הוא רוצה לנאום ותוך זמןקצר היינו חייבים לצאת כדי לא להפריע. חזרנו לאולם הראשון, שם האירוע היה בעיצומו.התברר שזאת השקה של ספר חדש שתורגם מפולנית והוצא בעברית לראשונה והוא מפרי עתו שליאנוש קורצ'אק. הספר מתאר את דמותו של לואי פסטר מילדותו ואת דרכו לתגליותיו המדעיותהחשובות. הספר נכתב על ידי קורצ'אק עבור הילדים והמסר שלו הוא כנראה (עוד לאהספקתי לקרוא) שכל אחד יכול. באירוע נכחו מתרגם הספר אורי אורלב, מאיירת ונציגיםשל כל מיני ארגונים. היה גם שחקן שהקריא קטעים מתוך הספר. בסוף האירוע קניתי אתשני הספרים:: גם של קורצ'אק וגם את "יומנה  של בלומקה" ספר המתאר את החיים בביתהילדים שלו. לאחר מכן הסתובבתי בין דוכני היריד, גיליתי ספרים חדשים גם של ג'ודיפיקו, גם של נעמי רגן,  וגם של מירה מגן.לא קניתי שום דבר מהם, רק ספר שירי ילדים של לאה גולדברג שמזמן רציתי לקנות. יחדאיתו קיבלתי לקסיקון עם מידע על אומות העולם השונות. אולי זה יעניין את הילדים.במתחם סטימצקי הייתה הופעה – איש אחד הקריא שירים שלא היה בהם לא חרוזים ולא מקצבבעיניי ובחור צעיר שניגן בגיטרה ושר. הסתובבתי עוד קצת בין הדוכנים,כבר לכוון היציאה, הצטערתי על הוצאה יפה של אוסף ספרי ש"י עגנון, שעוד מתקופהשאחרי החתונה אני רוצה ועדיין לא קנינו, ויצאתי לחושך והאוויר הקר והאורות שלירושלים. בחנות קטנה, בתוך רעש והמולה, הצלחתי לקנות כמה אביזרי פורים – כובע  וכנפיים של פרפר יחד עם מחושים ושרביט. תוך כדי התקשרתי הביתה, לבררבאיזה כובע בדיוק חשקה נפשה של בתי ועל מה מתוך המלאי הקיים בחנות תהיהמוכנה להתפשר. כל הילדים רצו לדבר איתי וכל אחד שאל את אותה השאלה בדיוק :"אמא, מתי תבואי?" והייתי צריכה להסביר שוב ושוב איזה אוטובוס אנימתכוונת לקחת, מתי הוא יגיע  ושכולם צריכים כבר לשון בשעה זו. בדרך לתחנהמרכזית ראיתי פתאום חנות קטנה ונחמדה שבחלון הראווה שלה היו מעילים דומים למהשרציתי כבר מזמן לקנות לעצמי. מוכרת נחמדה שכנעה אותי שאני אספיק למדוד ולבחור לימעיל ולא אאחר לאוטובוס, עזרה לי למצוא את המידה המתאימה וחוותה את דעתה על מהשמדדתי (כבר לא פעם ראיתי איך אופייה של מוכרת משפיע על חווית הקנייה לטובה, כמושקרה הפעם, או לרעה). כך בחרתי לי מעיל לא יקר במחיר של סוף עונה והתקדמתי לכווןתחנה מרכזית. כבר היו לי בידיים אי אלו שקיות ותינוק עייף שרצה להרדם. למזלימכונת שיקוף בכניסה לתחנה לא עבדה ולא הייתי צריכה להוריד תיק ולהכניס לתוכה את כלהשקיות של קניות והיה לי זמן לעצור ולבחור גלידה איטלקית טעימה. למרות שלא ממשהצלחתי להנות ממנה כיוון שהתינוק החליט שהוא חייב לאכול אותה בדיוק כמוני והתחיללצרוח כל פעם שלא נתתי לו מהגלידה מספיק מהר. כך קרה שהוא התעורר לחיים באוטובוס,קפץ וטיפס ולא הצליח להירדם, גם לא בהנקה ממושכת. הוא נרדם כבר ממש בסוף הנסיעה.מזל שהאוטובוס  הביא אותנו קרוב לבית, כי כבר היינו עייפים מאוד. סך הכלנהניתי מאוד מין היריד ומין הנסיעה כולה, חוויה שכייף להיזכר בה...