טיול גשם - כמה קל לשמח מישהו לפעמים... |
|
ביום שישי השתדלתי להכין לשבת דברים כמה שיותר מהר (התחלתי כבר ביום חמישי) וביקשתי מבעלי שנצא עם הילדים לטיול אופניים או רולרים בסביבה, כשהם יחזרו להגן ומבית הספר. (בכלל אני חולמת לצאת יותר לטיולים עם ילדים, אבל אין לנו רכב ולא רישיון נהיגה, אז זו משאלה מסובכת לביצוע... אני גם חולמת על סיום מוקדם של הכנות לשבת, כולל בית מנוקה ושולחן ארוך לקראת זמן הדלקת הנרות, פעם בע"ה.) ילדים רצו לצאת לפארק המרכזי של הישוב, חוץ מהבן 9 שנעלב שלא בחרו את היעד שהוא הציע ונשאר בבית וכך גם הבת הגדולה שהכלימה מדלקת גרון. יצאנו: אני עם התינוק במנשא,כרגיל. שתי בנות קטנות עם רולרים, הבת הגדולה (השנייה) עם אופניים והבן הקטן עם תלת אופן. בדיוק עבר לידינו אוטובוס עם תיירים זרים והם הסתכלו עלינו כעל תופעה אנתרופולוגית אותנטית. אותי זה תמיד משעשע, שמה שאצלנו הכי רגיל שבעולם, נתפס כמיוחד אצל אחרים. הטיול היה קצר - הספקנו להגיע לפארק בנסיעה חוויתית עם המון סיבובים, לעשות שם סיבוב, לאכול שני תפוזים,תינוק טיפס קצת על המגלשות עם אחותו הגדולה ואופס - התחיל לרדת גשם. בהתחלה חלש, אבל הולך ומתחזק. את הדרך חזור רצנו כמה שיותר מהר הביתה, טוב שהייתה לי מטרייה של הבת שלי, כך שתינוק לא נרטב בכלל, הוא דווקא נהנה. לשער הילדים היו מעילים ורק אבא שלנו היה עם חולצה בלבד ונרטב כהוגן... והבת הגדולה מצאה סוודר ששייך לחברה מהכיתה ועשתה השבת אבידה - הבאנו אותו הביתה, תלינו לייבוש והיא החזירה אותו ביום ראשון, גם רווח. טיול הגשם הצליח!
|
|
|
|
|
 | חחח הרפתקה שתיזכר לדורות זה בטוח, עוד יירשמו שירים וסיפורים על היום הזה :> |
|
|
;){kind=link}