שבת חברון, המשך |
|
התפללנו במערת המכפלה, כמובן. הצלחתי להרדים את בני העייף המנשא ויכולתי להתפלל את כל התפילה. בחרתי את המניים הקטן והרגיל בכניסה לאולמות הראשיים (לא תמיד יש את הסבלנות לנוסח קרליבך עם שירים וריקודים באמצע) הם סיימו את התפילה עוד לפני שהמניין המרכזי התחיל לכה דודי. יצא לי להתפלל ליד אורית סטרוק. היא נראית אשה מאוד מיוחדת, נעימת עם שלווה פנימית. אני תמיד אוהבת להתבונן באנשים כאלה, זה נותן לי השראה. כמעט אף פעם אני לא מנסה להתחבר איתם (הכוונה בנסיבות מתאימות, כמובן), הם נראים לי בליגה אחרת בחיים... שני ילדים נוספים נרדמו אצל בעלי על הכיסאות וישנו במשך כל התפילה (הארוכה, בנוסח קרליבך). מזל שבחורים עזרו לנו לסחוב אותם חזרה לאכסניה, שם הם התעוררו לחיים, ושיחקו עד שעה מאוחרת. |
|
|
|
|
;){kind=link}