במסגרת הנסיעות היומיומיות לבית החולים וחזרה משם ובניסיונות נואשים לשיפור מצב הרוח, על מנת שילדים העזובים בבית יראו אמא סבירה לפחות, יצא לי כמה פעמים להכנס לתחנה המרכזית ולקנות ממש בריצה, על הדרך כמה ספרים בדוכן של "דברי שיר" - חנות שמייצגת תרבות יהודית במיטבה. את הספרים העלילתיים לא הצלחתי להתחיל לקרוא (עדיין), כשהמציאות היא כזאת, אין חשק לשקוע בפנטזיות... אבל את הספר הזה קראתי. הוא כתוב כסיפורים בודדים של נשים שהיו מקורבות אל הרבי מליובביץ' וזכו לקשר איתו. היה חביב, למרות שציפיתי לסיפורים קרובים יותר. בהקשר לזה מעניין שיצא לי לקרוא במקום אחר על כך שברגע שהרבי קיבל על עצמו את הנהגת החסידים הוא ויתר לחלוטין על אינטרסים האישיים ועל הקשרים האישיים והקדיש את חייו להנהגה בצורה טוטאלית. אולי בכך ניתן להסביר את הפן הפחות אישי שבקשרים האישיים בינו לבין הנשים שכתבו את הסיפורים.
נקודה מעניינת בספר הייתה התכתבותו עם זלדה המשוררת שהייתה קרובת משפחתו. הסיפור הזה גרר בעקבותיו הרהורים (ואף שיחה עם חברה שהייתה שותפה לתחושה) על כך שאנשים רבים שהיה להם מה לתת לעולם ברוח, נותרו עריריים... הרבי עצמו ואשתו הרבנית, זלדה, נחמה ליבוביץ'. וגם חלק מהאבות והאמהות לתקופה משמעותית בחייהם. כאילו שה' דאג לפנות להם את זמנם לפעילותם וליצירתם הטובה. מחיר אישי... והיו גם מחשבות על אפשרות לשילובים בין שני התחומים: גידול משפחה ברוכה ומימוש כשרונות אישיים. גם מהכיוון הזה נדרשים וויתורים, כנראה.
;){kind=link}