שבעה וניחום אבלים |
|
אביו של הרב שלי הלך לעולמו. תמיד אני חוששת ממעמד המביך במקצת של ניחום אבלים, כשלא יודעים מה לומר ואיך לומר... אבל משתדלת להתגבר. קבענו ללכת עם בעלי. בהתחלה, נתקעתי בפקק ובעלי חיכה לי בגשם המון זמן... לא מעודד במיוחד. קצת חששנו שנבוא מאוחר מידי, אבל כשכבר היינו שם, מצאנו בית מלא במנחמים. הסיפורים ששמענו, היו מעוררי השראה. אם לא הצורך ללכת ולפנות מקום למנחמים אחרים, הייתי מוכנה להקשיב עוד ועוד. האיש עשה דברים בחייו - גידל ילדים, ראה נכדים, למד תורה, כתב ספרים וזכה בפרס ישראל. בשיבה טובה, כמו שנאמר. כלל לא הרגשתי את העצב והמועקה של שבעה. |
|
|
|
|
;){kind=link}