וכל פעם מחדש אני שוכחת על החום של אזור המרכז ועל הפקקים שלו...
חוגגת חברתי את יום ההולדת שלה ומנצלת את ההזדמנות למעין מפגש כיתה. למדנו יחד, גרנו יחד במעונות במשך ארבע שנים והבנות האלה יקרות לי מאוד, אבל בדרך הטבע בגילינו המופלג של כשלושים וחמש - שש, אנחנו לא נפגשות בחיי היום יום, אז היום הולדת הזה מפגיש אותנו בכל שנה ושנה וזה כבר הפך למסורת. אנחנו מדברות ונזכרות ויוצא מין ערב נוסטאלגיה. השנה נסעתי דרך ירושלים וניצלתי את ההזדמנות לביצוע צילומי שיניים (שהתבררו ככואבים למדי). ככה הגעתי למגדל העיר שלא יצא לי לבקר בו קודם. רציתי לעלות לקומה הכי גבוהה ולצפות על ירושלים מלמעלה, אבל קומה 21 לא נלחצה במעלית, אז עליתי ל20. הצלחתי להציץ לנוף מחלון של איזה אירגון, אך לא מצאתי איזה חלון עם נוף פנורמי, כמו שדמיינתי לעצמי. המראה באמת יפה ומבהיל, ראיתי גם את הר הבית. מיהרתי להמשיך בדרכי. בדרך למטה ירדתי עם גברת צעירה, שאלתי אותה לגבי הקומה האחרונה, היא לא ידעה. התברר שאף פעם לא ניסתה לעלות מעבר לקומה שבה היא עובדת )בערך קומה 9) גם ככה יש לה נוף דרך החלון במשרד...
וכל פעם מחדש אני שוכחת על החום של אזור המרכז ועל הפקקים שלו...