בשבוע שלפני פסח, באופן די מפתיע, עזבנו אני ובעלי את ההכנות ואת הניקיונות ויצאנו לחופשה קצרה. לילה אחד בצימר, שתי ימים. שנים לא יצאנו... לבד. בלי ילדים. הבנות הגדולות שמרו על הקטנים יותר, גם הסבא היה בסביבה. והכל היה בסדר גמור איתם, הם אפילו התקדמו בניקיון...
הכל היה רגיל ומיוחד בו זמנית: כנרת, שקיעה, נוף וטבע, ג'קוזי בצימר, ארוחה בשרית במסעדה נחמדה... בדרך גם הרווחנו טיול מאולתר מהאשה שהסיעה אותנו צפונה. אשה מיוחדת במינה, אוהבת ארץ ישראל, מדריכת טיולים, מורה ומרצה, שבמרכז עיסוקיה נמצאת היום תודעת המקדש: לימוד הנושא, העלאת המודעות אליו בציבור, עליות להר והדרכות שם. מיוחדת, כבר אמרתי... (גם המשפט הנחמד על ניקיון העכבישים שמעתי ממנה ואימצתי בשמחה)
;){kind=link}